גיא

מקרה שקרה כך היה: אחי הגדול דורון התחיל לטפס וסחף גם אותי אתו. ברבות הימים הוא הכיר לי את ידידי ורעי גיא, שהפכנו להיות חברים טובים.
היינו מבלים שעות רבות ביחד ומשכילים איש מרעהו. הוא היה מלמד אותי דברים רבים ברומו של עולם וגם סתם כך היינו מדברים על נושאים רבים , כמו: הוא היה מלמד ומסביר לי על נשקים, נושאים בחלל, הגנה עצמית, טיפוס ועוד נושאים אחרים וטובים.

ואני….בדרך כלל הקשבתי, אך גם הייתי מסביר ומספר לו מה היה קורה אתי. לצורך הדוגמא: הייתי מספר לו על דברים שקרו לי בתיכון, על מכות שכמעט רבתי, על אנשים שניסו להתחיל איתי. כשהתחלתי להתעניין ביין, הסברתי לו מה שלמדתי. כמובן שהוא אמר שזו פלצנות (ובמידה מסוימת
הסכמתי אתו). אך הוא למד שבכל פלצנות יש גם דברים שאפשר לאמץ כהרגלים, וכך הוא עשה. כל פעם שהיה שותה אתי, הוא היה נותן ליין כמה סיבובים בתוך הכוס, מחמצן את היין בפה, ואז היה לוגם אותו להנאתו (הוא אמר לי, אפילו, כאשר פתחנו את אחד היינות, שהוא היה לא טוב).

את המקרה של גיא נודע לי רק יום אחרי. לא ממש ידעתי איך לקבל את זה. הייתי כל יום בא לבית בכוכב-יאיר כדי להיות עם משפחתו.
מספר ימים אחרי הקבורה נפגשנו החברה בבית קפה בת"א ואז הלכנו למזח בחוף הים. שם ישבתי עם עידית ואמרתי לה שאת המוות הבנתי ביום שהוריי בישרו לי את הבשורה המרה. אך הצלחתי להפנים רק אחרי ההלוויה. אבל להתמודד, להתמודד עם המוות זאת תהיה הבעיה הרצינית שתהיה לי, והיא אמרה שהיא וכל החברה יהיו תמיד לצדי, ושאני צריך רק לבוא ולדבר.
אומנם, אמרתי תודה, אבל אני התמודדתי בדרכי שלי בזה שכתבתי הרבה אודותיו ומה היינו עושים, וגם היתה לי חברה שהייתה עוזרת לי להתמודד עם זה. ובלי שום קשר לזה, הורי, שבהם הייתי נעזר הכי הרבה ושופך אל מולם את ליבי.

זהו בקיצורי קיצורים, כי המכתב הרציני שכתבתי היה באורך 22 דפים, והיו שם גם דברים שביני לבינו ישארו לנצח.