9.9.02 גיא הצועד הבלתי נלאה! אז מה קליוסטרו, עשית את הלא יאומן... החלטת להגיע למחוזות שאיש לא הגיע, לפני כולנו... אני כבר רואה אותך יושב לך שם בפיסגת העננים. על הענן הכי גבוה שמצאת - צוחק על כולנו מלמעלה, מחייך חיוך זדוני כמו שאתה רק יודע ומסנן מבעד לשפמזקן שלך - " חברה תשמעו הנוף פה פשוט שיגעון פגז אטומי...אתם מוכרחים לבוא ולראות". אבל אנחנו פה חושבים שזה בטוח נכון ואתה צודק 100% אבל דחיל-ראבק לא הקדמת באיזה 50-60 שנה?! הרי יכולת לחכות עוד קצת והיינו מגיעים כל החברה ועושים שמיח. כשנבוא לא יהיה לנו כבר כוח ולחלק אתה יודע יהיה קטטר נו ונראה כולנו כמו הזקנים מהחבובות, מי בכלל יהיה לו כח לטפס, לחגוג, לרקוד. ואתה...אתה בטח תשתגע לעשות איזה פאדיבורה או איזה גו קוקר לוהט. אתא בשיא כוחך כי ככה, אתה פשוט מוכרח לעשות דווקא. אתה זוכר קליוסטרו את המבול של 91 ?! כשנסעת במיוחד למדבר יהודה לשבת על איזה הר בטיז אל נאבי וחיכית לחזות בשיטפון ודווקא דווקא אז היה יבש כמו שבמדבר צריך להיות והשיטפון היה פה בבית בר"ג. האילון הוצף ואפילו חתיכה מהכביש בז'בוטינסקי התפרקה. ואתה פיספסת את כל זה. כשחזרת הלכנו לרקוד. היית עייף ובלתי מבסוט בעליל מזה שפיספסת את הקטע הזה. וכשנסעת לך, לאוסטרליה, ולפפואה, וידענו שעד שנדבר יעברו 50 שנה ממיכתב למיכתב ופיתחנו לעצמינו את שיטת הדיאלוג. פשוט שאלנו, ענינו, התווכחנו והכל עשינו במיכתב אחד. איזה דיאלוגים מופרחים יצאו לנו. אבל מה - כל מילה בונבוניירה. לא דיברנו מלא זמן. כי השנים עשו את שלהם והקשר קצת נעלם. וכשעברת דירה מהבית הראשון בבית- אריה לשני - נעלמו הטלפונים. ופיספסנו קצת אחד מהחיים של השני. ובינתיים נולד לי ילד ואתה כרגיל המשכת לטייל ולא התחתנת (תמיד אמרת לי - בשביל מה להתחתן - מה זה כבר טוב?!) אבל חבוב זה טוב. כי ידעת שרויטל היא היחידה. ראו עליך שאתה אוהב אותה. מהיום הראשון שסיפרת לי עליה (גם זה היה די מצונזר, כי נורא נזהרת...ואחרי כמה שנים בחתונה שלי פשוט האהבה בערה לכם בעיניים)... לפני כמה חודשים פגשתי את אוש (הילה) בקניון בפ"ת. דבר ראשון תיחקרתי אותה אם כבר הסתובב לך השכל והעשן שיצא מהמחשב באוסטרליה לפני 70 שנה נכנס לך והתחתנת או שיש כבר משהו בדרך. אבל התשובה היתה שעדיין מקוים. ובינתיים....כלום. פתאום היום אני מקבלת טלפון - תשמע קטע לא יאומן, מי בקו - טל יוספזון. וואלה, שנים, שנים שלא שמעתי מהבן-אדם. והוא אומר לי שמעת על גיא ?! ואני...הייתי בטוחה שיש לו איזה אנקדוטה מדהימה לספר לי. שהגעת אליו לטיפול שורש ואתה בכלל אבא לשביעיה, והחיים סבבה, ובמקום הקטעים האלו, הוא מביא לי אותה בסיפור על הצניחה שלך מגובה 200 מטר. בחייך. מה אתה נורמלי? מאתיים מטר, לא מצאת משהו יותר גבוה?! למה רק 200 ??? כל-כך אופייני לך, אם כבר לעשות משהו אז לעשות את זה בגדול. (או סופסוף את מראה שאת מכירה אותי קצת). אז חביבי, אפילו שאתה לא רוצה עשית לי איזה כאב לב, כי אפילו שזה הדבר שאתה הכי אוהב. וזה ככה בבום. זה נורא חסר לי לדעת שאתה לא כאן לידינו. למרות שאתה מחייך מפיסגת העננים כמו שכבר ציינו מקודם. אז בוא נראה. 12 שנה שאנחנו מכירים. עברנו ביחד גם את מלחמת המפרץ בריקודים עם מסכות, ועשינו הרבה כיף ושטויות. והתגנבנו לספארי באמצע הלילה והצקת לקרנפים ולעוד כמה חיות. וצחקנו בלי הפסקה על ראובן סיוון - ובכל זאת נסענו עד לרחובות כדי לרקוד (כי זה באמת היה שיגעון). והיה לנו פשוט כיף - וכ"כ שמחתי שהיית וגם אם זה לזמן מוגבל חלק כ"כ מיוחד בחיים שלי. אז גיא...תדע שתמיד היית אחלה. אחלה בן אדם ונורא אהבתי לראות אותך רוקד את מרסדס סוסה...ואתה היחיד ש- "השוטר אזולאי" הוא הואלס הכי יפה בגללו. תשמור על עצמך ותשמור על כולנו. ושנפגש רק בשמחות כן !!! טלי. נ.ב. חייב להיות נ.ב. כמו בכל מכתב שלנו. קראתי היום את כל המכתבים משנת 92 ועד שהפסקת... אחי, אם היינו מפרסמים ספר מסעות היינו היום מליונרים אתה יודע?! איזה סטנד אפ קומדי מדהים אפשר לעשות מהכתיבה שלנו. בחיי. אז קראתי את כל המיכתבים היום, ולא הפסקתי לצחוק. זה כאילו היית פה לידי ואנחנו שוב ככה צעירים ולא בורגנים (נכון לא התברגנת אף-פעם) אבל היינו מתחת לגיל 30...ואם מארגנים למעלה ערב סיפורים - תודיע לי נשלח לך חומר...חומר טוב                                                                                     אז בשמחות                                                                                                                 יאללה היי. ההספד הבא חזרה לרשימה