עצי הזית, בבית אריה, העלו קמטים נוספים, השנה ופירותיהם כתמול שלשום, נופלים בימים אלו מהעץ, להכין את שמן הזית המופלא שכל כך אהבת. הבקבוק שקבלנו מעיאד בשנה שעברה עוד במחציתו, טעמו בזיכרונו אז אני משתמשת בו בזהירות. כוס הזכרונות לעומתו גלשה כבר מזמן ומציפה כל פעם מחדש אותי ואת כל מי שעומד כאן, מין כוס כזו שמתמלאת מעצמה בדמעות, בצחוקים, במחשבות ממחשבות שונות ובעיקר בגירודים מציקים של הבטן, שחסר לה גיא עץ הזית מתקמט עמנו, השנה חלפה והבטן כואבת אני חושבת פתאום שהיית מוצא את הדימוי הזה מבדר בהחלט ובמיוחד בסיטואציה הנוכחית, היית מעיר לי שלא יפה בכלל שאני מבקשת ממך להתאפק ולא להגניב איזה חיוך. תלוניות תלוניות תלוניות...זה מה שיש לך גברת..אולי קצת פחות... אני מנסה לחשוב במושגים של שנינו עדיין ונותר לי באנוכיות רבה לקבל החלטות בשביל אחת. הפער הזה גיא נשמר בכל המקומות ובני האדם שידעת, פער וחוסר כבדים מנשוא הפירות שלנו השנה החמיצו , לא יכלו לפרידה הנוראית ולא יכלו לצלחת הריקה, אבל הטבע כמנהגו ממשיך ויעלה פירות חדשים שטעמם ישתנה. למול העצב, שמחות נולדות, חברים מתאהבים, משפחות נוצרות, וחברות עצומה נולדה מתוך הכאב החכמתי, התעצמה בלבי ההכרה בטוב שיש מסביבי, בחברות איתנה של העומדים כאן, שידעו רגעים רבים של ויתור ועטפו אותי ואת המשפחה ברדיד של זהב. והורי ומשפחתי, שהמעמד מבקש ממני לציין בקול רם את זכותי הגדולה להיות בתכם, שלולא התמיכה הזו , של הנמצאים כאן הנורא היה נופך לנורא ואיום וגיא עכשיו כבר מבקש די...באמת למה לך להיות כל כך רצינית כשאת יכולה בקסם המילה לכתוב לי שיר אתה חסר לי אהוב, בודד החצב לצפות בכל הטבע מסביב מרכין עלים לקראתך מקמט נשים יפות, מבשיל זיכרונות חדשים. אני כותבת לך מדי יום גיא ואולי במתותא ממך, תשלח לנו כמה תשובות חזרה לרשימה