משמר החיפושית \ פייר-שתיים לפנות בוקר, יושב בשקט ברכב, תרמוס עם תה, עוגיות מעשה ידיה המבורכות של סבתא שלי, מכשיר קשר עירני ושותק ממש כמוני, מאזין לכל רחש ומחכה לתפוס אותו. כמה מטרים ממני, ברכב נוסף, עם אותו תה, אותן עוגיות ואותו מכשיר קשר, עם אותה ציפייה לכל התפתחות, ישב גיא; עוד הרפתקה של גיל שש עשרה, עוד פרוייקט משותף, עוד לבנה במבצר של חברות אמיתית.צלצול פעמון, ניגשתי לפתוח את הדלת, גיא עמד שם עם חיוך של שותף סוד וברק קטן בעיניו. היו אלה ימי התיכון, ההורים שלי היו בחו"ל, ואני נשארתי ללמוד, לשמור על הבית, ולדאוג להניע את שתי החיפושיות של המשפחה אחת לשבוע. מישהו חשב כנראה שלא יאה להחנות ככה שני רכבים לאורך זמן במקומות חניה טובים, או שסתם היה אלרגי לצמיגים מנופחים.... אחרי סטאז' ארוך ויסודי בניפוחים חוזרים של צמיגי פולקסוואגן, החלטתי להירשם לקורס חדש: "מארבים למרוקני צמיגים במתאר עירוני". במסגרת המבואות לקורס, כיסיתי את חלונות הרכבים מבפנים בעזרת סדינים (כאמור, אמא ואבא היו בחוץ לארץ...) כדי "להסוות" את אתר המארב (-קורס זה קורס, וסדר צריך שיהיה!). באחת ההפסקות בבית-הספר, בין שקית "קפוא" לסיבוב של סייף עם קני במבוק באתר הבנייה של אולם הספורט החדש, סיפרתי לגיא על כוונתי לצאת למארב; התגובה היתה קצרה מחוייכת וברורה: נשמע טוב, גיא מצטרף! וכך היה, גיא הודיע להוריו שהוא ישן אצלי; הוא הופיע לפנות ערב, עם מעיל הטייסים הישן והנצחי שלו, עם אותו תרמיל חאקי, עם אותה תכונה באויר. למחרת היתה לו שעת אפס בחוג מתמטיקה מטעם בית הספר, אבל פרטים שכאלה מעולם לא עצרו אותו. בשעת לילה מאוחרת, סגרנו תרמילים עם אוכל, שתייה, זוג מכשירי קשר (שקיבלתי במתנה אי שם בתקופת היסודי...) ו"ציוד נלווה" להתפתחויות לא צפויות. בדיעבד, היה די קל בתקופת הצבא, לבלות לילות שלמים ב-ש.ג. של איזה בסיס בקצה העולם מבלי לעשות שום דבר של ממש (הספקנו להתאמן על זה במגרש החניה של הבניין בו גרתי, כבר בגיל שש עשרה...). שיא הפעילות באותו הלילה היה כאשר זוג שכנים חזר בשעת לילה מאד מאוחרת הביתה (סוף סוף רעש צעדים בחניה! יהיה משהו לספר לנכדים!). לא תפסנו אף אחד באותו הלילה, ומשהאיר השחר וסיימנו לשמור על העולם, לא נותר לנו אלא להתחיל בעיניים עייפות (אך מרוצות!) יום חדש. גיא אפילו לא עלה לשטוף פנים, היה לו בדיוק הזמן לעלות על האופניים ולהגיע לבליך לשעת אפס. כמו שנהגנו לומר שנים רבות אח"כ, "היה שווה!" כמה חודשים אחר כך, החלה סדרה של גניבת חלקים מהאופניים של גיא בזמן שהיו קשורות בכניסה לבניין שלו. -קרוב לחצות הלילה, אני שוכב בין השיחים סמוך לכניסת הבניין של גיא, פיני ממוקם בין השיחים מהעבר השני של שביל הגישה לחדר המדרגות, גיא מסתתר בסמוך לפתח המקלט. דממה. כעבור זמן מה, מגיחים שני נערים ומנסים לפרק חלק מהאופניים של גיא; -לבנה חדשה מצטרפת הלילה למבצר. 
|
|